מדינת ישראל נ' לב כרמי בע"מ ואח'

פרוטוקול

גזר דין

1.הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") היה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום בעליה ומנהלה הפעיל של הנאשמת 1, חברה פרטית (להלן: "הנאשמת") שעיסוקה בייצור ובשיווק מוצרים זוהרים ומערכות לייזר.

2.בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים נאמר, כי בדו"חות תקופתיים שהגישו הנאשמים למנהל מע"מ בתקופה שבין חודש ינואר 2002 וחודש דצמבר 2005, הם לא דיווחו על מלוא היקף העסקאות שביצעו. דהיינו: בדו"חות התקופתיים האמורים (20 דו"חות) דיווחו הנאשמים על היקף עסקאות בסך 5,476,608 ₪; ובפועל היו לנאשמים עסקאות בהיקף של 7,799,730 ש"ח.

המאשימה מייחסת לנאשמים מסירת 20 דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעות כוזבות, במטרה להתחמק מתשלום מס. המס הכולל שנגרע מהאוצר במהלכן של השנים הוא 414,026 ₪.

3.בעקבות הסדר טיעון שהושג בין הצדדים (ת/1), הכולל הסדר עונשי מוסכם, הודה הנאשם בשמו ובשם הנאשמת במיוחס להם, והם הורשעו בביצוע 20 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

4.באי כוח הצדדים טענו לעונש בהרחבה, וביקשו לאמץ את ההסדר העונשי המוצע, שעיקרו - מאסר בפועל בן 12 חודשים לנאשם, ובצדם, מאסר על תנאי וקנס כספי, ששיעורו ייקבע ע"י בית המשפט לאחר טיעון "פתוח". המאשימה עתרה להשית על הנאשם קנס כספי משמעותי, ועל הנאשמת שאינה פעילה - קנס סמלי בלבד.

5.שמעתי טיעוני הצדדים, נתתי דעתי לשיקולים הפועלים לחומרה ולקולא, באספקלריה של מדיניות הענישה הנוהגת, והחלטתי לאמץ את ההסדר. להלן הנימוקים.

6.העונש שגוזר בית המשפט על נאשם הוא לעולם תוצאה משוקללת של שיקולים שונים אותם הוא שוקל לגופם, כשהוא מייחס לכל שיקול את המשקל הסגולי המתאים, על פי נסיבות המקרה, ולאחר שערך איזון בין השיקולים: מצד אחד, אינטרס הציבור בדבר מיצוי הדין עם עבריינים, וענישתם על פי מטרות הענישה המוצהרות, ביניהן: שיקולים של הרתעה, הוקעה, תגמול ומניעה, כשאלה עומדים ביחס ישר לחומרת המעשים, לנסיבות בהם בוצעו, ולתוצאות או הנזק שגרמו המעשים. מן העבר האחר, נשקלים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין, לרבות, הרקע האישי ממנו צמח, קיומו או היעדרו של עבר פלילי מאותו סוג, וכמובן, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וקיומו של סיכוי להישנות העבירות. בסופו של יום, תלויה ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, וגם במידת הנזק שהיסבו. כל זאת, בראי מדיניות הענישה הנוהגת.

7.מדיניות הענישה בעבירות מס ובעבירות כלכליות היא מדיניות מחמירה. הדגש בקביעת המדיניות הוא הנזק הכספי המכוון שנגרם לקופה הציבורית, הפגיעה בעקרון שוויון האכיפה של דיני המס, ושיקולי הענישה, שבראשם - הרתעה, גמול והוקעה. הענישה החמורה מתחייבת, כך נפסק, כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת מעשיהם ותוצאותיהם, להביע את סלידתה הקשה של החברה מהתנהגותם של מעלימי המס; לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, ולהגן על הציבור מפני פגיעתו, וגם שלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. העונש צריך לתת ביטוי, נאמר לא אחת, לחומרה הרבה שבה יש למדוד עבירות מס שביצוען קל אך גילוין קשה, והעבריינים מנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004 (1), 1390; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' (וערעור שכנגד), פ"ד נח(3) 245; ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 211, בעמ' 220-221]. בהתאם לכך, מורים בתי המשפט, כי ככלל, בעבירות חמורות על חוקי המס יש להורות על עונשי מאסר בפועל, שמטרתם להבהיר לעברייני המס כי בתי המשפט מתייחסים בחומרה יתרה למעשיהם, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות חמורות צפוי הן לענישה כלכלית והן למאסר בפועל. שיקולים אלה היו לנגד עיניי בקביעת עונשם של הנאשמים.

8.השיקולים שלהלן פועלים לחומרה:

* חומרת המעשים, שמוקדם - דיווח כוזב, נמשך ובוטה למנהל מע"מ לגבי היקף העסקאות שביצעו הנאשמים;

* הימשכות העבירות על פני ארבע שנים, כך, שאין מדובר במעידה אקראית או מקרית;

* תכנון המעשים וייזומם, ובעיקר - מטרתם המכוונת – גריעת כספים מהקופה הציבורית;

* היקפו הגדול של הסכום אשר נגרע מהקופה הציבורית, למעלה מ-400,000 ₪.

משקלם המצטבר של השיקולים המנויים לעיל הוא ניכר, ובמיוחד כך, נוכח העובדה שהנאשמים לא הסירו את המחדלים ולא שילמו את החוב למע"מ, ונראה שאין סיכוי כי החוב ישולם. מכאן, שהנאשמים אינם זכאים להקלה משמעותית בקביעת העונש, כזו המוענקת לנאשם שהסיר מחדלים והחזיר את המצב לקדמותו.

9.שיקולים נכבדים עומדים לזכות הנאשם. היטיב להניחם לפניי הסניגור המלומד. הבאתי אותם בחשבון בקביעת העונש:

* הנאשם בן 58, אלמן. אב לשני בנים בוגרים;

* אין לו הרשעות קודמות, ואין הסתבכות אחרת מכל סוג;

* הוא איש עבודה מסור, שניהל את חייו ואת עסקיו באורח תקין, ובמרבית שנותיו שילם מס כדת וכדין;

* מסיבות הקשורות במערכת הביטחון, מולה עבד הנאשם, הוא נקלע לקשיים, והסתבך כלכלית; תחילה ניסה לתקן את המעוות בדיווח על עסקאות ביתר, והסתבכותו הלכה וגדלה. מאז שרוי הנאשם במאבק הישרדות;